משפחות שכולות , הורים, סבים וסבתות , אורחים ותלמידים יקרים ,
השנה האחרונה הייתה מורכבת, שנה מלאה בחוסר ודאות, ריחוק חברתי והרבה בדידות. ביום הזיכרון אנחנו רוצים להיות יחד, להתחבק, להתחבר ולהתחזק ביחד. אמנם חלפה שנה וקצת מאז פרוץ מגפת הקורונה אבל אנחנו שוב נפגשים מעבר למסך ביום קדוש זה יום שכל המהות שלו הוא – יחד ואחדות – להיות מאוחדים, להתחבר לאחים שלנו, לחברים שלנו, לבני המשפחה שלנו ובכלל לסובבים אותנו, שולח לכם מכאן מעבר למצלמה חיבוק אוהב ותומך בתפילה שזו פעם אחרונה שנהיה "מרחוק"… עוד מהדהדת באזננו ומצמררת את הגוף צפירת הדומייה לרגע אחד היום, ליום אחד בשנה, משתקת הצפירה הזו כל מחלוקת בקרבנו, מפוררת כל חומה של ניכור וזרות ופותחת לרגע אחד של חסד ושל קשב את כל הלבבות לכאבם- אימהות ואבות, אחים ואחיות, אלמנות ויתומים- משפחת השכול. יום אחר יום, שנה אחר שנה, אתם נושאים עמכם את הכאב שאיננו מרפה ואת הפצע שלא יוכל להגליד. היום הזה- לב כולנו הולם עמכם. זה לצד זה, כשני נרות נשמה, ניצבים להם על לוח ימינו- ולא במקרה- יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות החג , כאב היחיד והתגשמות חלומו של עם לחירות ומחירה הכבד. דוד גרוסמן, סופר ואב שכול ספד לבנו סמ"ר אורי גרוסמן, שנפל במלחמת לבנון השנייה:
"קַצַר וְחַטוּף וְשוֹבֵר אֵת הַלֵב, לַחְשוֹב שֵהוּא תֵכֵף יִדְעַךְ. מַבַּטוֹ רַק נִפְקַח, אַךְ הִתְחִיל לְלַבְלֵב – רַק נִיתַן לִי וְתֵכֵף נִלְקַח. וְאַת וְאַנִי הַיוֹדְעִים, וְנוֹרַא הַדַבַר שֶרַק הוּא לֹא – עַד כַּמַה קְצַרִים הַחַיִים, הַחַיִים הַקְצַרִים שֵנִיתְנוּ לוֹ. נַדִיב וְנִסְעַר וּמַכְאִיב. קַצַר פֹּה כֹּל כַּך הַאַבִיב".
במילים אלו הוא מביא את הכאב הגדול ביותר, על אלו שנקטפו בעודם צעירים, אלו שלא יחוו עוד. אלו שנפרדו מיקיריהם ויצאו להילחם למעננו. הם לא ישובו, והיום אנו מתייחדים עם כאבם של כל אותן משפחות שכולות, כמשפחת שכול אחת גדולה. אנו זוכרים אותם וחיים כאן, בארץ ישראל, כי אין לנו ארץ אחרת. כי זוהי המולדת עליה חרפו נפשם.
אסיים בתפילה למשפחות השכולות – כתב הרב שי פירון אנא אלי, בשעה בה אנו זוכרים את ההולכים,
השרה שכינתך על הורים ואלמנות, יתומים, אחים ואחיות, חברים וחברות. האר את ימיהם , תקן את חלומותיהם
תן בהם כוח לחיות, להיות
נטע בהם תקווה, רסיסים של שמחה
יהי רצון שידעו לאזן
בין זיכרון לאבל , בין בניין לחורבן
ותן בנו תבונה להיות להם לעזר, למשענת. שנדע להבחין בין כוחה של מילה לכוחה של שתיקה
שנמצא דרך לבחור נכונה, בין קרבה לריחוק, בין דרישה לפרישה,
ויבוא שלום בארץ, "שלום בחילך, שלווה בארמנותייך",
וחיים ושלום מן העולם ועד העולם ישרו בארץ
ועושה השלום, יעשה שלום עלינו ובתוכינו
ונאמר אמן.
יהי זכרם ברוך!