קהילת עירוני ג' יקרה,
העצב, האובדן והגעגוע הם חלק מחיים עם זמנים משתנים של כאב מול חיוך ואושר. תהליך ההנצחה של יקירנו מעניק להם חיי נצח ולנו זיכרון מתוק שבו אנחנו גאים וזקופי קומה למענם. זהו תהליך שבו אנו מקדשים את העבר למען עתיד טוב יותר.
לא נוכל לציין את יום העצמאות מבלי להעלות על לב את זכרם של הנופלים. משפחת השכול, היום הזה האומה כולה עוצרת לרגע ומתייחדת עמכם. היום הזה, השעות האלה, הדקות האלה הן דקות ארוכות מאוד, שבהן אנחנו מתייחדים מתכנסים זוכרים וכואבים. הכאב השנה קשה מנשוא מאחר ונגזר עלינו להתייחד עם השכול לבד כל אחד עם המשפחה הגרעינית שלו , בתי הקברות יהיו ריקים מאדם אך עם הרבה מאוד זיכרונות … הזדמנות אולי להבין קצת את האבל שמלווה את משפחת השכול כל יום ויום.
אחת הסוגיות הקשות היא העובדה שאנו ניצבים יחד, ובעוד שעות ספורות ממש נעבור לחגיגות יום חג העצמאות. האומנם אי אפשר היה להפריד בין הימים הללו? מדוע התעקשו מייסדי המדינה לחבר אבל ויגון לשמחה וצהלה?
ננסה להבין את חשיבות הקשר באמצעות משל המופיע במדרש חכמים מפורסם.
אומר המדרש:
משל למה הדבר דומה? לאב ובנו שהיו מהלכים בדרך
נתייגע הבן. אמר לאביו: אבא, היכן היא המדינה?
אמר לו: בני, סימן זה יהא בידך אם ראית בית קברות לפניך
הרי המדינה קרובה לך.
האסוציאציה העולה מדברי המדרש יוצרת תחושה כאילו נכתבו הדברים ממש בימים האלו. הבן שואל: אבא, מתי כבר נגיע? התלאות, הגלות, השואה, הדרך הארוכה והמייסרת – מתי יבואו כל אלה אל קיצן?
האבא מלמד את בנו שהדרך לתקומת המדינה רצופה ייסורים וכרוכה במסירות נפש ובקורבנות, כדרך שאומר זאב ז'בוטינסקי: "אין כובשים את ההר אם אין קבר במורד".
עמנואל מידב נפל במלחמת השחרור ברובע היהודי, וכך הוא כתב:
"אבא אמא יקרים סלחו לי על הבחירה היחידה שהייתה לי ועל ההחלטה להישאר בעיר העתיקה. בלילה בכיתי וחרקתי שן. עבר עלי ליל בלהות כי לא ידעתי משהו מכם, כשאצא אחר, אחר לא יבוא במקומי, ואין לי שום רשות מוסרית לעזוב." .
מה נלמד מעמנואל ?מה ניקח עמנו?
תלמידים יקרים אין לנו זכות מוסרית לעזוב. החזית משתנה, אבל אין לנו זכות לעזוב. אין לנו זכות לעזוב את החזית החברתית ואת הדאגה לחלש. אין לנו זכות לעזוב את החזית המוסרית ואת המאבק על תיקון המידות.
אין לנו זכות לעזוב חזית של סולידריות ודאגה לכל אחר בכל מקום. אין לנו זכות לעזוב את החזית המבקשת לעצב את זהותנו ואת יהדותנו כמדינה יהודית. תיקון עם ועולם הוא הדרך להנחלת זכרם.
פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות, פה נחיה ופה ניצור חיי אושר, חיי דרור, נמשיך לחזק ולפתח את ארצנו לזכרם של הנופלים ולמענם של הדורות הבאים.
יהיו זכרם ברוך, שתהיה נשמתם צרורה בצרור החיים.