הורים ותלמידים יקרים, הימים הם ימים של חג , האמנם ?
סופה של מחצית ראשונה בצל קורונה וט"ו בשבט ראש השנה לאילנות.
בט"ו בשבט אנו יכולים לראות ולהרגיש את הקשר בין האדם לטבע.
השנה יותר מכל שנה אחרת מסתבר כי הוא תאריך משמעותי לנו גם ברובד האנושי. ט"ו בשבט מסמן סופה של תקופה ונצנוץ תחילתה של תקופה חדשה אצל האילנות וכל זה בהלימה למציאות חיינו בה הניצנים של השפעת החיסונים לקורונה נראים בארץ לקראת פריחה וצמיחה. אמרו לי פעם שיש ארבע מילים שמאפיינות את התקופה הזו: "אני", "כאן", "עכשיו" ו"הכל". ט"ו בשבט יוצא נגד ארבע המילים האלה. את חג האילנות לא חוגגים באביב אלא בחורף. לא בזמן שבו הכול כבר פורח ובשל, אלא בזמן שבו עוד לא רואים את התוצאות. אנחנו לא מקבלים את הכול כאן ועכשיו, אלא יוצאים מעצמנו אל הטבע. צריך לשתול, להשקות, להשקיע, לחכות, להאמין. ההתבוננות הזו בטבע מזכירה לנו שיש בחיים תהליכים איטיים ושכל אחד ואחת מאתנו צריכים להבין את גודל האחריות שלנו אל מול עצמנו והטבע . הרגשנו את זה במחצית האחרונה בה התמודדנו עם מציאות לא רגילה, מציאות בה רב הנסתר על הגלוי. יחד עם זאת, אני יכול לומר בגאווה גדולה כי הביחד שלנו, הורים תלמידים ומורים, אפשר ומאפשר לייצר אי של וודאות בזמן של חוסר וודאות. תלמידים יקרים, רוצה לומר לכם שאני כל כך גאה בכם על כך שהבנתם את המציאות, גיליתם אורך רוח, עמל מתמשך, השקעה ומסירות.
כל אלה אכן מביאים בסוף תוצאות ופירות. צוות יקר מאוד, תודה לכם מקרב לב כי בזכותכם אנו רואים את הפריחה והצמיחה.
לכם הורים יקרים תודה על התמיכה והשותפות לדרך בימים אלה.
אוהב ומצפה ללמידה מקרוב לכולנו,
בריאות טובה,
דודו